אתר בית הספר

מאפייני בית הספר מפי דברי המנהלת שירה ברויאר: בית הספר לבנות דתיות בלבד.ייחודי באתוס הבית ספרי שבו,

צוות המחנכות מבוגר,
בכתה אחת מרוכזות כל הבנות עם לקויות הלמידה הקשות ובעיות אורגנית, ביתר הכיתות נמצאות בנות ברמת לימודים גבוהה.
אל בית הספר מתקבלות הבנות לאחר מבחני קבלה ברמה גבוהה מאוד. בית הספר בוחר ב 60 הבנות שהצליחו במיוחד בבחינות המיון והקבלה. הבנות צריכת להוכיח שאכן הן אוהבות ללמוד ויש בהן הרצון והיכולת. בנוסף, עליהן להיות בעלות אישיות של מנהיגות, אחריות ומקוריות.
אחוז ההצלחה בבגרות הוא כמעט 100% (97-98% ).
הנחת היסוד היא שהבית הו המחנך! ישנו קשר הדוק עם הבית. ביה"ס לא בא לשנות את המשפחה. כולם מחוייבים ולומדים הלכה.
רוח ביה"ס: אהבת הלימוד, סקרנות אינטלקטואלית מתמדת.
הנושאים בטיפול ביה"ס הם פמניזם והלכה, בניית הזהות הדתית נשית של תלמידות ביה"ס במדינה אזרחית דמוקראטית. בצוות הניהולי ישנה נציגות תלמידות.ישנה רבנית על תקן רב המנהלת את כל הקסים הדתיים כרב לכל דבר.
תהליך זה מחייב פתיחות , כנות , אמון, ביטחון, יושר אינטלקטואלי ואנושי, טוהר בחינות ואמון מלא.
אבן היסוד של בית הספר הוא לימוד מדעי הרוח. תחום שנעלם בעולם החומרי שלנו.תחום הכולל יצירה, שירה, אמנות ותרבות. האווירה הומאנית. קיימת מגמת אמנויות הכוללת קולנוע , מוזיאונים, וידאו. קיום המגמה תלוי באיכות המורה.
ישנה איטיות מכוונת בתהליך שילוב הטכנולוגיה בבית הספר: בנות+מגדר+טכנולוגיה---מוביל לצרות......(ציטוט המנהלת).
ביטוי טכנולוגי קיים היום:
תקשורת עם ההורים באמצעות מייל בלבד. ללא טלפונים וניירת.
תקשורת עם התלמידות באמצעות מסרונים.
תקשורת עם הבוגרות בענן dropbox .
בהוראת המדעים ישנו שילוב טכנולוגי בשיעורים בשל דרישת המורה.
ישנה מסורת של הגשמת חלום למורות בהקשר בית ספרי- למשל חלום של מועדון קריאה כמו באירופה, הוגשם וקיים בין צוות המורות. 
מסקנות המנהלת בעקבות השינויים הטכנולוגיים: הכנסת לוח חכם לביה"ס היתה צולעת שכן לא הוכשרו מורים לכך.
אם מורה מאוד רוצה אז הוא יקבל כל אמצעי טכנולוגי, עליו להתעקש.
הקשבתי למנהלת רבת העוצמה שישבה בנינוחות עם מספר דפים, ללא מצגת, סרטון או כל אמצעי ויזואלי אחר. במהלך ההרצאה דמיינתי את בית הספר על כל פרטיו כי התמונה היתה בהירה ביותר. ראיתי בית ספר עם קירות מראה אבן כיאה למבנים ירושלמים, ראיתי בנות מטופחות לבושות בהידור ועם זאת לבושן צנוע. הן מסתובבות בהפסקות חבורות חבורות ומצחקקות אודות הבחורים שהן ראו וביקשו מהוריהן לבדוק את האופציה למפגש. הן חכמות, בעלות ביטחון עצמי, מדברות נאה.
המקום מושלם!!! האמנם? האם בועה זו בה חיות הבנות מאז כתה ז עד סיום לימודיהן, דהיינו עד הגיען לפרקן והכנסן מתחת לחופה, הוא העולם האמיתי? האם השכנות בבית הדירות אליהן תעבורנה לגור עם בני זוגן על מנת להקים משפחה, תהיינה חכמות כמותן ותהיה להן שפה משותפת או שמא תרגשנה נטע זר בכל מקום. אילו קישורים חברתיים מתפתחים במקום בו המשותף לכולם הוא המגדר ורמת הלימודים? איפה פוגשות בנות המגמה אילו את חברי העם אליהן הן משתייכות? הפלא הוא שהמנהלת ציטטה את המשפט בנות+מגדר+טכנולוגיה מוביל לצרות??? הגיוני, הבנות נאטמות בפני העולם האמיתי ששיקוף לא קטן ממנו חווים היום באמצעים טכנולוגיים.
דבר נוסף שלא הכרתי עד כה והוא ותק של מנהלת במקום אחד מעל שני עשורים (22 שנה). בעיקרון אני מאמינה שאנשי ציבור חייבים לעבור ממקום עבודתם לאחר מספר שנים, לתת צ'אנס למקום ללמוד ממנהלים אחרים ולהתפתח בכוונים נוספים למרות שגב' ברויאר לא קופאת על שמריה. אילו נושאים שתמיד יעמדו על הפרק : מיון קבוצות  וותק בתפקיד.
תיכון פלך אכן תיכון אחר...
מה אני לוקחת ממפגש זה? ישיבות הנהלה בשילוב נציגות תלמידים.
"הגשמת חלום". רעיון נפלא, מתברר שגם למורות יש חלומות...
אבן יסוד של ביה"ס: מדעי הרוח.
המשך קיום מגמה תלוי באיכות מורה.
אפשר לקיים פרזנטציה מרתקת גם ללא מצגת.

googale כלים ממוחשבים לגיל הרך / ד"ר רינה מכאלוביץ ואיריס מכאלוביץ

רינה ואיריס בעלות קשר משפחתי- איריס כלתה של רינה. (כבר פתיחה מעניינת לקשר הגורר אחריו ולפניו אין ספור סיפורים ובדיחות. וכנראה שאפשר גם אחרת...).
רינה פתחה בהסבר פסיכולוגי דידאקטי המסביר מדוע גוגלה.
גוגלה הנו פיתוח של כלי גוגל עבור קהל הגיל הרך. שם מתוק ומבריק. הרעיון עלה בעקבות צרכים שעלו מהשטח. ד"ר רינה הייתה בעברה גננת כך שנושא גיל הרך מוכר לה מהשטח. רינה נתחה את האידאולוגיה, אמונה שחינוך מתחיל בגיל הרך . החינוך לאוריינטלית וכשורי חיים. עם זאת אני מאוד מסכימה וכך גם נתן לקרוא בכל מחקר בתחום החינוך.
רינה שאלה האם אפשר לשבץ כל מטרה לכשורי חיים? על פי מחקרים רבים ומעבודת השטח , הוכח שילדים לומדים ומפנימים נושא נלמד אם הוא קשור לחייו. ואם חינוך מתחיל בגיל הרך , מכאן שיש להתחיל בחינוך הטכנולוגי בגיל הרך.
ילדים זקוקים למשימה קצרה או מספר משימות קצרות ולא אחת ארוכה ועל פי עקרון עקרון ה DAP יש לתת משימות המתאימות לילד מבחינה התפתחותית ועל כך מבוססות המשימות בגוגלה.

רינה ואיריס חקרו את הקיים וגילו שחסרים פתוח וטיפוח מיומנויות בגיל הרך הקשורים בעולם המבוגרים.ע"י פעילות בנושאי המבוגרים, הילדים מפתחים נורמות התנהגותיות במשפחה ובין חברים.ניתן לראות שיש אפשרויות רבות לילדים להשתמש ב"כלים של המבוגרים" כפי שרינה אומרת: "הילדים מחקים את פעילות המבוגרים . בין היתר זו הסיבה שיש להם בגן פינת בובות, מרפאה..."

דף הבית של גוגלה

בהתבוננות ראשונית עם התוכנה, יש רצון להכיר אותה, היא צבעונית בצורה רכה, מזמינה  וכל החלקים שבה חשופים בעמוד הבית. לחיצה על אחת התמונות מובילה לפעילות. התמונות הנן סמלים לפעילות המזמנת ובלחיצה עליהן, הילד שומע את הכתוב על התמונה.כל לחיצה מלווה בטקסט קולי. הילדים מתבקשים לגשת למקורות מידע וללמוד לשאול שאלות לגבי הנושא.
הילדים יכולים לשלוח מייל לחבר דרך מייל ההורים שלו- דגש על בטיחות ברשת. חשוב מאוד! עצם העיסוק בכתיבה, הילד מבין שיש מוען ונמען, יש נושא , גוף טקסט וחתימה בסיום. כל זאת בהקלדה פשוטה יש לזכור שמומלץ ורצוי לאפשר לילד להתמודד עם הכתיבה לפחות עד סיום בית הספר היסודי (ד"ר בטי שרייבר) והכתיבה בגוגלה תהיה בנוסף לכתיבה ביד ולא במקום.
לסיום- לדעתי התוכנה  אכן מתאימה לבני הגיל הרך .אני לא בטוחה שאין לה חלופות  חינמיות באינטרנט או חלופות פתוחות עם אינטראקציות רחבות יותר עם המאגר האינטרנטי. אם לא יעניינו במהרה את גוגל ,לתוכנה זו לא יהיה מקום שכן תוכנות רבות עולות כל יום לאוויר ואנו המשתמשים לא מודעים להם גם אם הם עונים מאוד לצרכינו. מרוב עצים...
מפרגנת ליחסי חמות -כלה ולשיתוף הפעולה הפורה. וכנראה שלמידה- הוראה הנו חיידק שלעולם לא נוטש את הנגוע בו.

תקשוב בבית הספר "רמת החייל" ת"א / יעל איילון, מנהלת


יעל מנהלת בית הספר הסבירה והציגה את צורת התקשורת בין חברי הצוות-תלמידים-הורים. יעל הגיעה כרוח רעננה למקום, טעונת אנרגיה ואור בעיניים. עוד בטרם החלה הצגתה, כבר גיליתי התעניינות.
התקשורת העיקרית של בת הספר הוא באמצעות הגוגלדוקס. כלי לכאורה פשוט וזמין, והצוות מינף אותו למקומות גבוהים ולשימוש רחב ומושכל.
יעל הציגה תמונה של צוות מורים צעיר , אקטיבי וטכנולוגי.
על מנת להביא את ביה"ס למצב הטכנולוגי המפותח שבו בוצעו מספר מהלכים:
1. קויימו ימים פתוחים על מנת להציג את מטרות בית הספר .
2. גויס הון ראשוני מההורים ונקנה ציוד טכנולוגי לכתות האם הכולל מקרן, מחשב ומסך.
3. חלק מצוות המורים הוחלף.
4. לצוות המורים לווי פרטני והדרכה בהשתלמות המוסדית כך גם מקטינים ומרככים את עוצמת ההתנגדויות של המורים.
חומרי: אתרי תוכן אופק, בריינפופ וגלים.
סביבת עבודה: moodl            

                                  מודל- ביה"ס רמת החייל

 

מרחב בית ספרי: הודעות מתחלפות, תמונות, קישורים.
ניהול התחום: רכזת תקשוב
לכל כיתה מרחב ניהולי סגור המנוהל ע"י המורה בעזרת צוות תלמידים נאמני מחשב.
עיתון מקוון
להורים- מרחב הנהגת הורים

 הגוגלדוק  משמש את כל אוכלוסיית בית הספר. בכל נשוא ותחום. הגוגלדוק עולה עם כל צורך ומקבל תפנית בהתאם לצרכים.
dropbox מסונכרן עם מחשב המנהלת. משמש גם כגיבוי למסמכים בתהליך בנייתם.

האדם המשמעותי ביותר בתהליך זה הוא רכזת התקשוב. הרכזת היא גם המדריכה . היא גם עוזרת למורות החוששות , להבין את יעילות השימוש בטכנולוגיה ע"י מציאת פתרון טכנולוגי לצורך של המורה.

שאלות שעולות בי בעקבות הפרזנטציה:
במה מהפכת התקשוב תרמה לשינוי בהבנת התלמידים את חומרי הלמידה?
האם הישגי התלמידים עלו?
האם יש שינוי במעורבות התלמידים בתהליך הלמידה?
האם חומרי הלמידה ברורים ונגישים יותר לתלמידים?
האפשרויות רבות, על המורה להיות יצירתי כדי לגוון את השיעורים, האם הטכנולוגיה מסייעת או מקבעת?
 האם מורים זוכרים לעצור את ההצגות ולאפשר לתלמידים לחשוב בשקט או שלאורך כל השיעור הילדים בוהים במסך?

חשש- עלינו כמורים לשמור על איזון בין הטכנולוגיה, לבין המסורתי. הקיים נוצר מחומרים שהיו קודם. זה בסדר ואף נכון לכבד ולשמר גם צורות הוראה מסורתיות בין השיעורים משולבי הטכנולוגיה.
הצעה- לאפשר לילדים להיות שותפים להוראה . אני עושה זאת כבר כמה שנים . הילדים נהנים  ואני לומדת להביט על ההוראה מזויות שונות. 

סיגל עצמון / מנהלת תוכנת נחשון לחונכות במט"ח

קרן יד הנדיב תרמה במהלך 4 שנים לפרויקט "נחשון"  ע"ש נחשון בן עמינדב.
מטרת הפרויקט לבחון האם ניתן לקדם תלמידים באמצעות חונכות וירטואלית. בנושאים מתמטיקה ואנגלית . (בסיום 4 השנים, קרן יד הנדיב מפסיקה תמיכתה בפרויקט. 4 שנים זהו זמן התמיכה בפיתוח פרויקט ע"י קרן זו.)
ההנחה: תלמידים ללא מוטיבציה לא לומדים, מוותרים לעצמם.
כיצד מעוררים מוטיבציה? ע"י תשומת לב אישית.
כיצד מעניקים תשומת לב אישית לכל ילד?
מצמידים לו חונך/ מורה סטודנט צעיר (אשר עבר מבחן אישיות וידע וכן הכשרה מתאימה),העובד מולו באופן מקוון, במהלך מפגשים שבועיים קבועים, יחד עם תלמיד נוסף.
במפגש הסינכרוני החונך משלב סימולציות המסייעות בהבנת החומרים .
החונך בקשר עם מורי בית הספר, עובד עם ספרי הלמוד של התלמידים.
תוצאות בשטח: שיפור בהשגי התלמידים. 86% שיפרו הישגים.
כמורה  וכהורה, עולות בי מספר שאלות:
מה אחריות משרד החינוך לפרויקטים פרטיים כגון זה?
אם ההשגים עולים בעקבות פרויקטים כגון אילו ושילוב מורים פרטיים בלמידה, הרי שרף המבחנים עולה. מה קורה עם אותם תלמידים הנופלים בין הכסאות- אין באפשרותם ללמוד עם מורה פרטי והם גרים במרכז ארץ , בערים  בהן התושבים נחשבים לאמידים ואין פרויקט זמין עבורו?
מה המדד שלפיו משרד החינוך מעלה את רף הדרישות בבחינות? האם תלמידים נשאלים במי הם מסתייעים שהשגיהם השתפרו? האם השגיהם המה הקריטריונים לכמות ורמת חומר הלימוד?
אם הצלחת הפרויקט היא בעצם בקשר האישי של התלמיד עם החונך, מה על מערכת החינוך ללמוד מזה וליישם בנתונים הקיימים?
היום באופק החדש, ישנה אפשרות למורה להכיר לעומק יותר תלמידים ולסייע בידם ברבדים השונים, הן ברגשי - להקשיב ולהכיל ואולי אף לעזור, ובלימודי . לא ידוע לי אם אכן נאספים נתונים לגבי השעות הפרטניות והתרומה שלהן לפרט. ישנם מורים המאפשרים לתלמידים ערוץ תקשורת פתוח גם במיילים. אני מאמינה שאכן יש השפעה ללמידה הפרטנית.
בבית הספר אפשר להציע עמיתים עוזרים אשר יבחרו ע"י המורה על פי מקצועות והם יסייעו לתלמידים המתקשים. זה נעשה לפני 40 שנה בהצלחה גדולה (בכיתה בה למדתי כילדה) וזה עובד / יעבוד  גם היום.
איך מקדמים את זה? מלקטים צוות תלמידים מוביל שלא זקוק לתירגול בשיעורי הבית ומציעים להם לעזור לעמית אחד במהלך תקופה מסוימת מבית ספר אחר. השיטה של פרויקט נחשון מוצאת חן בעיני, הייתי מאמצת אותה לעבודה עם תלמידי.
שיתוף הפעולה צריך להיעשות גם עם המורות כמובן. שיתוף המורה יכול להיעשות דרך מיילים או שמידי פעם תיכנס לפגישה הוירטואלית.
להבדיל מהפרויקט שהוא לאורך 4 שנים ולישובי הפריפריה בלבד, כאן כל ילד יכול להשתתף ולאורך כל שנות לימודיו. משרד החינוך צריך לקחת רעיון זה ולנסות לייעל את יום הלימודים / שעות פרטניות / שהות.... ולהציע למורים להיות שותפים לפרויקט כזה יחד עם ולמען תלמידים. פרט שולי- אין למשרד החינוך גף לפיתוח תכניות לימודים...

כנס חנוכה- שיתופיות בלמידה בסביבות עתירות מידע

פרופ' פול רסטה הציג מנפלאות הטכנולוגיה. מרשים ונראה כייפי. מחשבה אחת הטרידה אותי לאורך כל ההרצאה- אין התייחסות אל הילד/ האדם  כמכלול. הטכנולוגיה, ככל שהיא מתעדכנת, האדם מצמצם תנועות פיזיות. משמעות הדבר שינוי בהתנהגויות. עצלות שתביא ל obesity השמנת יתר שתוביל למחלות.זה כבר קיים אצל ילדים תודות לשעות המסך.  ילדים לא שומרים על איזון בין צפייה במסכים לפעילות פיזית אלא כשהמבוגרים לוקחים על כך אחריות. אני חוששת שהילדים יהיו מאוד טכנולוגיים, מיומנים ואנו נחוש בהיותנו מהגרים דיגיטאליים.  אך עם זאת, הילדים יפגעו בבריאותם הפיזית ואולי אף הנפשית. הם יהיו  שמנים ובודדים זאת אני כותבת על סמך קריאת מחקרים בנושא. מנקודת מבט זו, אולי כדאי  גם לנתב את הטכנולוגיה לכוון פיזי כמו במשחקים בקינקט ו ווי. בשילוב תכנים לימודיים שידרשו מהלומד להפעיל את גופו ולא רק את אצבעו בלמידה שכזו. (touch).
לטעמי, המשפט שיש לזכור לאורך כל הדרך בתהליך ההוראה הוא: "לא צריך להכניס את הטכנולוגיה לביה"ס אם אין צורך פדגוגי שידרוש זאת, שמא יוביל הדבר לעקרון ההשטחה". ומהו עיקרון ההשטחה: " מה אני עושה עם זה מחר?" מורים מתוודעים לכלי חדש לשימוש בהוראה וזו שאלתם. מדברי פרופ' חנן יניב.
האדם שהצליח לזעזע את את אמות הסיפים שלי לו הייתי מבנה... הוא  פרופ דוד חן  אשר הפשיט את משרד החינוך ממלבושיו וטען מספר דברים:
* "התאמה לפרט"- מושג במשרד החינוך שמעולם לא זכה להתייחסות.
* מערכת החינוך אינו אירגון לומד שכן הוא אינו מפיק לקחים ומתחיל מההתחלה, ופועל ללא חזון כך שלעשה המטרה אם אכן קיימת והוגדרה, לוטה בערפל ולא ניתן להתכוונן אליה.
*מערכת החינוך מגבירה שליטה ובקרה . הטכנולוגיה כלי שרת בלבד.
* התקשוב- הוא השלב הכי הומני שהיה עד כה. שכן ניתן לתקשר עם כל ילד בנפרד, לתת לו משוב, חיזוק...
* למשרד החינוך אין גף המפתח תוכניות לימודים! המפתחים הם גופים פרטיים בלבד!!! הכצעקתה? נשמע לי חמור ביותר . האם זה מתוך נוחות? המערכת לא מאמינה בעצמה? האין אנשים במערכת שמסוגלים לפתח תוכניות? מה הסיבה שמערכת החינוך החלה בהפרטה? האם יש לי מקום כמורה לעשות משהו בנידון? אם כן מה? ברור לי שאעשה משהו ולשם כך אתחיל בדיון עם רוני דיין מנהל גף יישומי מחשב בהוראה.
רוני דיין העלה נקודת אור בדבריו כשסיפר שהחלה הידברות בין משרד החינוך למכללות למורים בארץ. אכן שלב משמעותי ביותר . אמנם מאוחר ומאז היותי מורה בשנתי הראשונה הבנתי שאין קשר בין שני הגופים, אך העיקר שימים אילו הגיעו. כמו כן אהבתי את האמירה " תקשוב לצד למידה מסורתית ולא תחליף" - מה שעשו קודמנו בהוראה היה כנראה טוב דיו שכן ישנם אנשים מבריקים אינטלקטואלית במדינתנו והרי הם למדו אצל המורים הקודמים לנו ולכן עלינו לשלב את החדש יחד עם הקיים.
הדבר שאליו אני מאוד מקפידה לעשות כל השנים הוא - אינטגרציה בין מקצועות. סעיף שרוני דיין ציין. חשוב ביותר שנבהיר לתלמידינו שכל המורים דוברים שפה אחת וכל הדיסציפלינות נושקות האחת לשניה . זאת ניתן לעשות כאשר המורים עובדים בשיתוף פעולה מקצועי. בימים אילו אני כמורה לאמנות, עובדת באופן מקוון על נושא מתכנית לימודים  בנושא מורשת, יחד עם המורה למורשת, ועם המורה לאנגלית כי צרפתי לתהליך גם מורה מארה"ב מבית ספר יהודי ששמחה מאוד לפרויקט. המורה לאנגלית מסייעת לתלמידים בצד השפתי. וצוות דומה מעיר אחרת בארץ(  שפרינצק קרית גת עם המורה אורית פינק בונפיס) שותף גם כן לתהליך וביחד כולנו , המורים והתלמידים נהנים מאוד מהלמידה הדו-שפתית, תלת דיסציפלינארית, רבת מורים/מנחים/מדריכם/מסייעים, רבת שעות עבודה ורבת טכנולוגיה.
חן ורונית הסטודנטיות שלנו התייחסו להתייחסות המורים לטכנולוגיה, לחששות והמסקנה המרגיעה שככל שמורים מתוודעים לנפלאות הטכנולוגיה , ההתנגדות והחשש  פוחתים .
לסכום- הכנס היה מרתק, מעניין, לעומת כנס דומה שהיה בשנה שעברה בתחילת לימודינו במקום, אז טרם התחברתי לנושא, לשפה, לעולם זה והיום, כעבור שנה של למידה והתנסות , אני במקום  אחר מבחינת השפה הטכנולוגית אך עדיין שאלות רבות שעלו בשנה שברה ועדיין  עומדות על תילן. כגון- האם השימוש בטכנולוגיה משפיעה על הבנת החומרים טוב יותר? האם המורים יודעים מה לעשות עם כל הציוד הטכנולוגי הנמצא בכתתם על מנת ליצור למידה משמעותית יותר? מתי נדביק את קצב ההתפתחות הטכנולוגית  הקיימת מחוץ לכותלי בית הספר, בתוך בית הספר? הניזכור לשמר את תפקידינו כמחנכים את הצעירים להיות בוגרים בחברה  העתידית ללא קשר לשינויים הטכנולוגיים המתחוללים סביבנו?
אני עונה לעצמי על שאלות רבות דרך עשייה , בדיקה בשטח ועד כה אני מוצאת שבאמצעות למידה שיתופית של  מורים מבתי ספר שונים או מתוך בית הספר, העשייה הופכת להיות חוויתית יותר, אני לומדת על עצי כמורה ועל תחומי דעת שונים בכייף ובהנאה וכל האנרגיות החיוביות מופנות לתלמידי, הם חשים בהתלהבות וזה מדבק. עצם השימוש שלי בשפתם הטכנולוגית, מוצאת חן בעיניהם והם נרתמים למשימות בהתלהבות. אני גם יודעת שידיעותיהם בתחום השימוש במחשב לצורכי למידה, קטן הוא וחלק מתפקידינו התלמידים והמורים לחפש ולמצא כלים נוספים שיסייעו בידינו בהשגת המטרה שהיא: למידה שיתופית מעבר לזמן ולקירות הכיתה .






תגובתו של רוני דיין :
 הועתק מתוך המייל האישי שלי  בעקבות פנייתי לרוני בבקשה להגיב לכתוב כאן.

עליזה שלום,

אני מסכים שהכנס היה בונה ומלמד ונאמרו בו דברים משמעותיים.

להלן התייחסות קצרת למספר נקודות שהעלית:

1.       בתכנית "התאמת מערכת החינוך למאה ה- 21" אנו רואים בטכנולוגיה כלי לשיפור ההובלה והלמידה. מטרות התכנית הן: שיפור מיומנויות המורים והתלמידים, התאמת ההוראה לשונות התלמידים ושיפור ההתנהלות הבית ספרית.
2.       אחת מתפוקות התכנית היא שיתוף ותקשורת, ששמה דגש על שיפור התקשורת בין מורים, תלמידים והורים ועל חשיבותה של למידה שיתופית בארץ ובחו"ל, כיצירת שיח משותף לשיפור ההוראה.
3.       במסגרת התכנית בתי הספר (מנהלים, מורים ובעלי תפקידים) עוברים הכשרה ופיתוח מקצועי. הם לומדים כיצד סביבה מתוקשבת מטיבה עם סביבת העבודה ומקבלים כלים ליישום בשטח. אנו מבקשים לקדם את המורים ואת הישגיהם דרך הסביבה המתוקשבת, וכן כפי שהזכרת, להוריד את המחסומים והפחדים מהטכנולוגיה. בנוסף אחת המסגרות עליהן אנו עובדים היא הכשרה של סטודנטים להוראה במכללות להכשרת עובדי הוראה.
4.       קידום אוריינות המאה ה- 21, שבאה לידי ביטוי במיומנות תקשוב נרכשת, לומד עצמאי, למידת חקר, חשיבה מסדר גבוה והבניית יכולת שיתופית.
     



בברכה,
רוני דיין
מנהל גף יישומי מחשב בחינוך
בקרו אותנו: www.education.gov.il/madatech
  

בעקבות הרצאתו של ד"ר דובי וייס

בהרצאה נחשפתי לראשונה לתוכנת "עת הדעת".  בשלב ההרצאה הוקסמתי מנפלאות התוכנה. . המרצה כאריזמאטי, נראה טוב, לשונו קולחת, מכיר את התוכנה על בורייה. השיווק היה מעולה..  והשאלה הראשונה שעברה במוחי- למה אנחנו , המורים בבית הספר לא עובדים אתה? 
לאחר שהמרצה דובי וייס פרש , החל דיון בנוגע לתוכנה ועלו זוויות נוספות להתבוננות.
נקודות התייחסות- כלכלית: יש צורך במקור הון לדוגמא עירייה שתתקצב את העלויות הנלוות.
                       -פידגוגית- לתוכנה סדר מאוד מוגדר של תהליך שיעור. לא ניתן להתערב ולשנות התהליך.
לצד הכלכלי אני מאמינה שניתן למצא פיתרון בפרט אם מדובר בעירית הרצליה שמאמינה ותומכת בחינוך.
לגבי סדר שיעור קבוע, עם זה יש לי בעיה . העושר הרב גוני של המורים על דרכי ההוראה ודרך התקשורת שלהם עם התלמידים, הם הנכס האישי של המורה ולא נכון לקחת זאת ממנו כי אז כל המורים יהיו דומים ולילדים הכל כך שונים זה מזה,לא יתאים.
חשש נוסף לי והוא מקום המורה- האם צורה זו של הוראה הופכת להיות מן תפקיד שכל אחד יכול להחליף? האם השיעור הופך להיות פרונטאלי ברובו? כפי שקורה היום כשעוברים במהלך שעות הלימודים בפרוזדור בית הספר. רואים מורות נואמות ומסבירות לצד סרטים ומצגות , הילדים מתבוננים בשקט ובריכוז אך הם פאסיביים לחלוטין.
מורות העובדות עם תוכנה זו טוענות שזה נוח ומרתק ואף מועיל. אז אולי להתנגדותי האישית אין מקום.
בבלוג זה קיימת תגובתו של דובי וייס שהמשך הדיאלוג בנינו מתנהל במייל ובימים הקרובים תגיע נציגת עת הדעת ללמד אותי יחד עם רכזת התקשוב והמנהלת, את רזי התוכנה.   אעדכן בהמשך.
                         

בעקבות הרצאתו של פרופסור יואב יאיר

הרצאה מעניינת בנושא הטקסט הדיגיטלי  העתידי. (העתיד כבר כאן..)
 כבר היום  לספרים רבים פורמט דיגיטלי ולרבים מהקוראים זה נוח . היתרון הבולט ביותר הוא הזמינות של הטקסט ועלותו הנמוכה. (לדעתו של המרצה, פרט זה לא נכון שכן  העלאת קובץ קריאה כרוך אף הוא בעלויות רבות).                               אני רואה בעייתיות בהעלאת הקבצים כפי שהם מופיעים על המצע הפיזי ומועתקים אחד לאחד למצע דיגיטלי.  המרצה דיבר על האנרגיות וההשקעה הרבה שהוקדשה למעקב אחר תלמידים הקוראים את הטקסטים והמסקנות שהגיעו אליהן הנן - הסטודנטים מרפרפים על פני הדפים. אני שואלת אז מה? אני  עושה זאת גם בספרי קריאה קלסיים כאשר מופיעים פרטים רבים מידי לטעמי וכשאני להוטה להגיע לשלב אחר בסיפור. אז מה? נהניתי, הכרתי סיפור נוסף, הקריאה הייתה בקצב המועדף עלי, מה זה משנה עד כמה התעכבתי בכל שורה ודף. מדוע המרצה והאנשים שחקרו את הנושא לא  התאימו את משימתם לקיים דהיינו, טקסטים דיגיטליים  ויזואליים משולבים קישורים, סרטים ותמונות במקום להשאירו מילים...מילים...מילים... הרי כאן יש אין ספור אפשרויות.
סוגיה נוספת שעלתה- תלמידים נדרשים להכין עבודה והם מבצעים copy-past    מאתרים שונים באינטרנט. הבעיה לא עם התלמידים,  הבעיה היא השאלות שהתלמידים נשאלים. עד היום אני פוגשת שאלות ברמה של העתקת הקטע המתאים בספר.יש לשאול שאלות מאתגרות, דורשות חשיבה מורכבת וזה לא קשור לספר פיזי או דיגיטלי.
עד מתי ישרדו הספרים הפיזיים? כל זמן שאני ובני דורי עדיין בסביבה....
הבעיה לא באופן הצגת הטקסט אלא בהוראתו. יש ללמד מורים כיצד ללמד ואת התלמידים כיצד ללמוד.