יום שבת, 19 בנובמבר 2011

משימה קבוצתית בשיעור 10.11.11

ישבתי בקבוצה באופן מקרי , על פי סדר הישיבה. היתה לנו מטרה להעלות קריטריונים להערכת התיקשוב הבית ספרי. על פניו משימה פשוטה, ככל שהתעמקנו בה הבנו שלפנינו משימה לא קלה. ראשית יש לערוך סיעור מוחין בנושא, אח"כ למיין ולסווג על פי קטגויות. אילו קטגוריות? מה שייך לאותה קטגוריה ומה לא? איך מחליטים? קשה היה להגיע לתמימות דעים, הגענו אף לוויכוחים בנושא. אפילו להסכמה- באיזה אופן לרכז את המידע האם בטבלה, בשטף כתיבה, ל א הגענו. סיימנו את המפגש בהרגשה שהקושי הראשון הוא להגיע לתמימות דעים לגבי מעטפת הנושא עוד בטרם נגענו בנושא. לא סיימנו את המשימה.
ממצאים- קריטריונים להערכת התיקשוב:
תבחינים
ציוד טכנולוגי: מחשבים, לוחות חכמים, מסכים , מקרנים, מצלמות, מדפשות...
פריסת מחשבים על פי מיקומם: כיתות, מעבדה, עגלה, חדר מורים...
יחס מספרי בין מחשב- תלמיד
תמיכה: טכנאי, מדריכים
שילוב המחשב היכן? הוראה, ספרות דיגיטאלית, תוצרים, מאגרי מידע, אתר, תקשורת  מקוונת, הנהלה, פדגוגיה,
האם יש תוכנית תיקשוב? חזון?
כללי אתיקה: שפה בפורומים, ברשת, אדם אחראי לנושא
כלים/ סביבה טכנולוגית: מודל כסביבה
ספרים דיגיטאליים, משוב, מיילים
השאלה העיקרית שעדיין מציקה לי לאורך כל הלימודים- האם ללמידה הקוונת יתרון על פני המסורתית? האם מורים יודעים למנף את העולם הוירטואלי לצרכי הלמידה באופן משמעותי. מה תפקיד המורה? האם חיפוש אחר חומרים רלוונטיים הם נחלתו של המורה בלבד? האם מורים מודעים להון האנושי הנמצא בכתותיהם ומגייסים אותו לצורך הרחבת הלמידה- הוראה? אני עושה זאת בשיעורי אמנות- תלמידים מרצים על נושא באמנות ומשלבים מקורות מידע מקוונים ויזואליים- סרטים, אוסף תמונות . הם נהנים ולומדים באופן יסודי שכן זו בחירה שלהם והם למדו על מנת להעביר את המידע לשאר חברי הכיתה.
עד כמה המורים רואים עצמם כשותפים לתהליך ההוראה- למידה יחד עם תלמידיהם? איך מפסיקים את פחד המורים מלשחרר את האחיזה בשרביט המורה ומעבירו אל התלמידים מידי פעם? האם ישנם עדיין מורים שחוששים לומר לתלמיד  " אני לא יודע, תעזור לי..."  בפרט שמדובר בעולם המקוון?  האם מורה מקוון הוא טוב יותר מהמורה המסורתי?


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה