פרופ' פול רסטה הציג מנפלאות הטכנולוגיה. מרשים ונראה כייפי. מחשבה אחת הטרידה אותי לאורך כל ההרצאה- אין התייחסות אל הילד/ האדם כמכלול. הטכנולוגיה, ככל שהיא מתעדכנת, האדם מצמצם תנועות פיזיות. משמעות הדבר שינוי בהתנהגויות. עצלות שתביא ל obesity השמנת יתר שתוביל למחלות.זה כבר קיים אצל ילדים תודות לשעות המסך. ילדים לא שומרים על איזון בין צפייה במסכים לפעילות פיזית אלא כשהמבוגרים לוקחים על כך אחריות. אני חוששת שהילדים יהיו מאוד טכנולוגיים, מיומנים ואנו נחוש בהיותנו מהגרים דיגיטאליים. אך עם זאת, הילדים יפגעו בבריאותם הפיזית ואולי אף הנפשית. הם יהיו שמנים ובודדים זאת אני כותבת על סמך קריאת מחקרים בנושא. מנקודת מבט זו, אולי כדאי גם לנתב את הטכנולוגיה לכוון פיזי כמו במשחקים בקינקט ו ווי. בשילוב תכנים לימודיים שידרשו מהלומד להפעיל את גופו ולא רק את אצבעו בלמידה שכזו. (touch).
לטעמי, המשפט שיש לזכור לאורך כל הדרך בתהליך ההוראה הוא: "לא צריך להכניס את הטכנולוגיה לביה"ס אם אין צורך פדגוגי שידרוש זאת, שמא יוביל הדבר לעקרון ההשטחה". ומהו עיקרון ההשטחה: " מה אני עושה עם זה מחר?" מורים מתוודעים לכלי חדש לשימוש בהוראה וזו שאלתם. מדברי פרופ' חנן יניב.
האדם שהצליח לזעזע את את אמות הסיפים שלי לו הייתי מבנה... הוא פרופ דוד חן אשר הפשיט את משרד החינוך ממלבושיו וטען מספר דברים:
* "התאמה לפרט"- מושג במשרד החינוך שמעולם לא זכה להתייחסות.
* מערכת החינוך אינו אירגון לומד שכן הוא אינו מפיק לקחים ומתחיל מההתחלה, ופועל ללא חזון כך שלעשה המטרה אם אכן קיימת והוגדרה, לוטה בערפל ולא ניתן להתכוונן אליה.
*מערכת החינוך מגבירה שליטה ובקרה . הטכנולוגיה כלי שרת בלבד.
* התקשוב- הוא השלב הכי הומני שהיה עד כה. שכן ניתן לתקשר עם כל ילד בנפרד, לתת לו משוב, חיזוק...
* למשרד החינוך אין גף המפתח תוכניות לימודים! המפתחים הם גופים פרטיים בלבד!!! הכצעקתה? נשמע לי חמור ביותר . האם זה מתוך נוחות? המערכת לא מאמינה בעצמה? האין אנשים במערכת שמסוגלים לפתח תוכניות? מה הסיבה שמערכת החינוך החלה בהפרטה? האם יש לי מקום כמורה לעשות משהו בנידון? אם כן מה? ברור לי שאעשה משהו ולשם כך אתחיל בדיון עם רוני דיין מנהל גף יישומי מחשב בהוראה.
רוני דיין העלה נקודת אור בדבריו כשסיפר שהחלה הידברות בין משרד החינוך למכללות למורים בארץ. אכן שלב משמעותי ביותר . אמנם מאוחר ומאז היותי מורה בשנתי הראשונה הבנתי שאין קשר בין שני הגופים, אך העיקר שימים אילו הגיעו. כמו כן אהבתי את האמירה " תקשוב לצד למידה מסורתית ולא תחליף" - מה שעשו קודמנו בהוראה היה כנראה טוב דיו שכן ישנם אנשים מבריקים אינטלקטואלית במדינתנו והרי הם למדו אצל המורים הקודמים לנו ולכן עלינו לשלב את החדש יחד עם הקיים.
הדבר שאליו אני מאוד מקפידה לעשות כל השנים הוא - אינטגרציה בין מקצועות. סעיף שרוני דיין ציין. חשוב ביותר שנבהיר לתלמידינו שכל המורים דוברים שפה אחת וכל הדיסציפלינות נושקות האחת לשניה . זאת ניתן לעשות כאשר המורים עובדים בשיתוף פעולה מקצועי. בימים אילו אני כמורה לאמנות, עובדת באופן מקוון על נושא מתכנית לימודים בנושא מורשת, יחד עם המורה למורשת, ועם המורה לאנגלית כי צרפתי לתהליך גם מורה מארה"ב מבית ספר יהודי ששמחה מאוד לפרויקט. המורה לאנגלית מסייעת לתלמידים בצד השפתי. וצוות דומה מעיר אחרת בארץ( שפרינצק קרית גת עם המורה אורית פינק בונפיס) שותף גם כן לתהליך וביחד כולנו , המורים והתלמידים נהנים מאוד מהלמידה הדו-שפתית, תלת דיסציפלינארית, רבת מורים/מנחים/מדריכם/מסייעים, רבת שעות עבודה ורבת טכנולוגיה.
חן ורונית הסטודנטיות שלנו התייחסו להתייחסות המורים לטכנולוגיה, לחששות והמסקנה המרגיעה שככל שמורים מתוודעים לנפלאות הטכנולוגיה , ההתנגדות והחשש פוחתים .
לסכום- הכנס היה מרתק, מעניין, לעומת כנס דומה שהיה בשנה שעברה בתחילת לימודינו במקום, אז טרם התחברתי לנושא, לשפה, לעולם זה והיום, כעבור שנה של למידה והתנסות , אני במקום אחר מבחינת השפה הטכנולוגית אך עדיין שאלות רבות שעלו בשנה שברה ועדיין עומדות על תילן. כגון- האם השימוש בטכנולוגיה משפיעה על הבנת החומרים טוב יותר? האם המורים יודעים מה לעשות עם כל הציוד הטכנולוגי הנמצא בכתתם על מנת ליצור למידה משמעותית יותר? מתי נדביק את קצב ההתפתחות הטכנולוגית הקיימת מחוץ לכותלי בית הספר, בתוך בית הספר? הניזכור לשמר את תפקידינו כמחנכים את הצעירים להיות בוגרים בחברה העתידית ללא קשר לשינויים הטכנולוגיים המתחוללים סביבנו?
אני עונה לעצמי על שאלות רבות דרך עשייה , בדיקה בשטח ועד כה אני מוצאת שבאמצעות למידה שיתופית של מורים מבתי ספר שונים או מתוך בית הספר, העשייה הופכת להיות חוויתית יותר, אני לומדת על עצי כמורה ועל תחומי דעת שונים בכייף ובהנאה וכל האנרגיות החיוביות מופנות לתלמידי, הם חשים בהתלהבות וזה מדבק. עצם השימוש שלי בשפתם הטכנולוגית, מוצאת חן בעיניהם והם נרתמים למשימות בהתלהבות. אני גם יודעת שידיעותיהם בתחום השימוש במחשב לצורכי למידה, קטן הוא וחלק מתפקידינו התלמידים והמורים לחפש ולמצא כלים נוספים שיסייעו בידינו בהשגת המטרה שהיא: למידה שיתופית מעבר לזמן ולקירות הכיתה .
תגובתו של רוני דיין :
הועתק מתוך המייל האישי שלי בעקבות פנייתי לרוני בבקשה להגיב לכתוב כאן.
עליזה שלום,
אני מסכים שהכנס היה בונה ומלמד ונאמרו בו דברים משמעותיים.
להלן התייחסות קצרת למספר נקודות שהעלית:
1. בתכנית "התאמת מערכת החינוך למאה ה- 21" אנו רואים בטכנולוגיה כלי לשיפור ההובלה והלמידה. מטרות התכנית הן: שיפור מיומנויות המורים והתלמידים, התאמת ההוראה לשונות התלמידים ושיפור ההתנהלות הבית ספרית.
2. אחת מתפוקות התכנית היא שיתוף ותקשורת, ששמה דגש על שיפור התקשורת בין מורים, תלמידים והורים ועל חשיבותה של למידה שיתופית בארץ ובחו"ל, כיצירת שיח משותף לשיפור ההוראה.
3. במסגרת התכנית בתי הספר (מנהלים, מורים ובעלי תפקידים) עוברים הכשרה ופיתוח מקצועי. הם לומדים כיצד סביבה מתוקשבת מטיבה עם סביבת העבודה ומקבלים כלים ליישום בשטח. אנו מבקשים לקדם את המורים ואת הישגיהם דרך הסביבה המתוקשבת, וכן כפי שהזכרת, להוריד את המחסומים והפחדים מהטכנולוגיה. בנוסף אחת המסגרות עליהן אנו עובדים היא הכשרה של סטודנטים להוראה במכללות להכשרת עובדי הוראה.
4. קידום אוריינות המאה ה- 21, שבאה לידי ביטוי במיומנות תקשוב נרכשת, לומד עצמאי, למידת חקר, חשיבה מסדר גבוה והבניית יכולת שיתופית.
בברכה,
רוני דיין
מנהל גף יישומי מחשב בחינוך
בקרו אותנו: www.education.gov.il/madatech
לטעמי, המשפט שיש לזכור לאורך כל הדרך בתהליך ההוראה הוא: "לא צריך להכניס את הטכנולוגיה לביה"ס אם אין צורך פדגוגי שידרוש זאת, שמא יוביל הדבר לעקרון ההשטחה". ומהו עיקרון ההשטחה: " מה אני עושה עם זה מחר?" מורים מתוודעים לכלי חדש לשימוש בהוראה וזו שאלתם. מדברי פרופ' חנן יניב.
האדם שהצליח לזעזע את את אמות הסיפים שלי לו הייתי מבנה... הוא פרופ דוד חן אשר הפשיט את משרד החינוך ממלבושיו וטען מספר דברים:
* "התאמה לפרט"- מושג במשרד החינוך שמעולם לא זכה להתייחסות.
* מערכת החינוך אינו אירגון לומד שכן הוא אינו מפיק לקחים ומתחיל מההתחלה, ופועל ללא חזון כך שלעשה המטרה אם אכן קיימת והוגדרה, לוטה בערפל ולא ניתן להתכוונן אליה.
*מערכת החינוך מגבירה שליטה ובקרה . הטכנולוגיה כלי שרת בלבד.
* התקשוב- הוא השלב הכי הומני שהיה עד כה. שכן ניתן לתקשר עם כל ילד בנפרד, לתת לו משוב, חיזוק...
* למשרד החינוך אין גף המפתח תוכניות לימודים! המפתחים הם גופים פרטיים בלבד!!! הכצעקתה? נשמע לי חמור ביותר . האם זה מתוך נוחות? המערכת לא מאמינה בעצמה? האין אנשים במערכת שמסוגלים לפתח תוכניות? מה הסיבה שמערכת החינוך החלה בהפרטה? האם יש לי מקום כמורה לעשות משהו בנידון? אם כן מה? ברור לי שאעשה משהו ולשם כך אתחיל בדיון עם רוני דיין מנהל גף יישומי מחשב בהוראה.
רוני דיין העלה נקודת אור בדבריו כשסיפר שהחלה הידברות בין משרד החינוך למכללות למורים בארץ. אכן שלב משמעותי ביותר . אמנם מאוחר ומאז היותי מורה בשנתי הראשונה הבנתי שאין קשר בין שני הגופים, אך העיקר שימים אילו הגיעו. כמו כן אהבתי את האמירה " תקשוב לצד למידה מסורתית ולא תחליף" - מה שעשו קודמנו בהוראה היה כנראה טוב דיו שכן ישנם אנשים מבריקים אינטלקטואלית במדינתנו והרי הם למדו אצל המורים הקודמים לנו ולכן עלינו לשלב את החדש יחד עם הקיים.
הדבר שאליו אני מאוד מקפידה לעשות כל השנים הוא - אינטגרציה בין מקצועות. סעיף שרוני דיין ציין. חשוב ביותר שנבהיר לתלמידינו שכל המורים דוברים שפה אחת וכל הדיסציפלינות נושקות האחת לשניה . זאת ניתן לעשות כאשר המורים עובדים בשיתוף פעולה מקצועי. בימים אילו אני כמורה לאמנות, עובדת באופן מקוון על נושא מתכנית לימודים בנושא מורשת, יחד עם המורה למורשת, ועם המורה לאנגלית כי צרפתי לתהליך גם מורה מארה"ב מבית ספר יהודי ששמחה מאוד לפרויקט. המורה לאנגלית מסייעת לתלמידים בצד השפתי. וצוות דומה מעיר אחרת בארץ( שפרינצק קרית גת עם המורה אורית פינק בונפיס) שותף גם כן לתהליך וביחד כולנו , המורים והתלמידים נהנים מאוד מהלמידה הדו-שפתית, תלת דיסציפלינארית, רבת מורים/מנחים/מדריכם/מסייעים, רבת שעות עבודה ורבת טכנולוגיה.
חן ורונית הסטודנטיות שלנו התייחסו להתייחסות המורים לטכנולוגיה, לחששות והמסקנה המרגיעה שככל שמורים מתוודעים לנפלאות הטכנולוגיה , ההתנגדות והחשש פוחתים .
לסכום- הכנס היה מרתק, מעניין, לעומת כנס דומה שהיה בשנה שעברה בתחילת לימודינו במקום, אז טרם התחברתי לנושא, לשפה, לעולם זה והיום, כעבור שנה של למידה והתנסות , אני במקום אחר מבחינת השפה הטכנולוגית אך עדיין שאלות רבות שעלו בשנה שברה ועדיין עומדות על תילן. כגון- האם השימוש בטכנולוגיה משפיעה על הבנת החומרים טוב יותר? האם המורים יודעים מה לעשות עם כל הציוד הטכנולוגי הנמצא בכתתם על מנת ליצור למידה משמעותית יותר? מתי נדביק את קצב ההתפתחות הטכנולוגית הקיימת מחוץ לכותלי בית הספר, בתוך בית הספר? הניזכור לשמר את תפקידינו כמחנכים את הצעירים להיות בוגרים בחברה העתידית ללא קשר לשינויים הטכנולוגיים המתחוללים סביבנו?
אני עונה לעצמי על שאלות רבות דרך עשייה , בדיקה בשטח ועד כה אני מוצאת שבאמצעות למידה שיתופית של מורים מבתי ספר שונים או מתוך בית הספר, העשייה הופכת להיות חוויתית יותר, אני לומדת על עצי כמורה ועל תחומי דעת שונים בכייף ובהנאה וכל האנרגיות החיוביות מופנות לתלמידי, הם חשים בהתלהבות וזה מדבק. עצם השימוש שלי בשפתם הטכנולוגית, מוצאת חן בעיניהם והם נרתמים למשימות בהתלהבות. אני גם יודעת שידיעותיהם בתחום השימוש במחשב לצורכי למידה, קטן הוא וחלק מתפקידינו התלמידים והמורים לחפש ולמצא כלים נוספים שיסייעו בידינו בהשגת המטרה שהיא: למידה שיתופית מעבר לזמן ולקירות הכיתה .
תגובתו של רוני דיין :
הועתק מתוך המייל האישי שלי בעקבות פנייתי לרוני בבקשה להגיב לכתוב כאן.
עליזה שלום,
אני מסכים שהכנס היה בונה ומלמד ונאמרו בו דברים משמעותיים.
להלן התייחסות קצרת למספר נקודות שהעלית:
1. בתכנית "התאמת מערכת החינוך למאה ה- 21" אנו רואים בטכנולוגיה כלי לשיפור ההובלה והלמידה. מטרות התכנית הן: שיפור מיומנויות המורים והתלמידים, התאמת ההוראה לשונות התלמידים ושיפור ההתנהלות הבית ספרית.
2. אחת מתפוקות התכנית היא שיתוף ותקשורת, ששמה דגש על שיפור התקשורת בין מורים, תלמידים והורים ועל חשיבותה של למידה שיתופית בארץ ובחו"ל, כיצירת שיח משותף לשיפור ההוראה.
3. במסגרת התכנית בתי הספר (מנהלים, מורים ובעלי תפקידים) עוברים הכשרה ופיתוח מקצועי. הם לומדים כיצד סביבה מתוקשבת מטיבה עם סביבת העבודה ומקבלים כלים ליישום בשטח. אנו מבקשים לקדם את המורים ואת הישגיהם דרך הסביבה המתוקשבת, וכן כפי שהזכרת, להוריד את המחסומים והפחדים מהטכנולוגיה. בנוסף אחת המסגרות עליהן אנו עובדים היא הכשרה של סטודנטים להוראה במכללות להכשרת עובדי הוראה.
4. קידום אוריינות המאה ה- 21, שבאה לידי ביטוי במיומנות תקשוב נרכשת, לומד עצמאי, למידת חקר, חשיבה מסדר גבוה והבניית יכולת שיתופית.
בברכה,
רוני דיין
מנהל גף יישומי מחשב בחינוך
בקרו אותנו: www.education.gov.il/madatech
